החלטה בתיק רע"פ 373/05

           המבקשת הורשעה בבית-משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, והשפעה בדרכי תרמית על תנודות שער של ניירות ערך, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. על פי עובדותיו של כתב האישום האחד בו הודתה, נטען, כי בין השנים 2002-1999, בעת ששימשה כיועצת השקעות בניירות ערך בבנק המזרחי, פעלה המבקשת כדי להשפיע על שוק המסחר במניות על ידי יצירתו של מצג שווא לגבי המסחר במניותיה של אחת החברות. בכתב האישום האחר בו הודתה נטען, כי המבקשת העבירה, שלא כדין וללא הרשאה, כספים מחשבונו של לקוח אחד לחשבונו של לקוח אחר כדי לכסות הפסדים אשר נוצרו כתוצאה מפעולותיה בשוק ניירות הערך. כן נטען, כי המבקשת נטלה הלוואות משני החשבונות, ולהסוואת מעשיה היא השתמשה ברישום של שיקים לפקודת שמות מדומים.

           בגין כל אלה גזר בית משפט השלום למבקשת 6 חודשי מאסר בהם תשא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 50,000 ש"ח או מאסר תמורתו למשך 6 חודשים. המשיבה, אשר לא השלימה עם העונש, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי, אשר העמיד את עונש המאסר בפועל בו תשא המבקשת על 9 חודשים, והותיר את יתר חלקיו של גזר הדין על כנם.

           בבקשה שבפני עותרת המבקשת לקבלתה של רשות ערעור, ובא-כוחה אשר פרט את נסיבותיה האישיות הקשות של שולחתו והאסון שהביאה על עצמה, השתית את הבקשה על אלה:

           א)  בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה קיים "תעריף" מינימאלי לענישה בעבירות בהן הורשעה המבקשת.

           ב) בית המשפט קמא שגה בקביעה מוטעית בדבר מעמדן של עבודות השירות כאמצעי ענישה.

           ג)  בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות: בית המשפט התעלם מעינויי הדין שנגרמו למבקשת; הוא טעה בקביעת עיתוי ביצוען של העבירות בתיק המרמה; המבקשת לא נקטה בפעולות הסתרה וטשטוש, וגם לא ניהלה מאבק כלשהו כנגד השבת הכספים לבנק.

           לא מצאתי מקום או עילה למתן רשות ערעור. חרף הכסות המשפטית בה הולבשה הבקשה שבפני, בסופו של יום היא אינה אלא עתירה לבחינת מידתו של העונש בפני ערכאה שלישית, וזהו סעד הניתן במקרים חריגים בלבד, ועניינה של המבקשת אינו נמנה עליהם. כך או כך, סוגיית העונש נדונה בהרחבה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר טרח ומנה את הנימוקים אשר הצדיקו הקלה בעניינה של המבקשת, וביניהם העובדה שפעולותיה נבעו מרצון לשמר את מעמדה בבנק, מעמד אליו הגיעה בעמל רב, וכן שהיא לא נטלה כספים לכיסה. מאידך, היה בית משפט קמא מצווה לתת את דעתו גם לשיקולים אשר חייבו החמרה בעניינה של המבקשת, ובעיקר הנזק הכרוך בפעולות מן הסוג בהן חטאה הן ללקוחותיה והן לציבור המשקיעים בשוק ניירות הערך. בנסיבות אלו סבר בית המשפט, ואינני סבור כי הוא שגה בכך, כי לא ניתן שלא לכלול רכיב של מאסר-ממש בעונש, ומכאן שאין מדובר בקביעתו של "תעריף" ענישה, אלא בקביעתה של הדרך בה יש לנהוג במבקשת זו בנסיבותיהן של העבירות בהן חטאה.

           גם ביתר טענותיו של בא-כוח המבקשת לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור, ומדעתי לא שיניתי גם לאחר שעיינתי בחוות דעתה של גב' מיכל קלארמן.

           הבקשה נדחית אפוא, והמבקשת תתייצב לשאת בעונש המאסר במזכירות בית משפט השלום בתל-אביב, ביום ב' באדר ב' תשס"ה (13.3.2005), עד לשעה 11:00.

           ניתנה היום, י"ג באדר א' תשס"ה (22.2.2005).

                                                                                                   ש ו פ ט   

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: